<h1>ספר התרומות שער מ"ט חלק י"ג</h1>
<h2>דף קיד:</h2>
והיכא שהכיר כליו וספריו ביד אחר וטענו הבעלים כי נגנבו מהם וזה אומר איני יודע אבל אחרים מכרוהו לי או משכנוהו בידי בחובי ולא יצא לבעלים הראשונים שם גנבה בעיר, אע"פ שהוא מדברים העשויים להשאיל ולהשכיר ואע"פ שאין זה ב"ה עשוי למכור את כליו וספריו והביא הנגזל עדים שכלי זה הוא ידוע לו, מעמידין אותו ביד זה שהוא תחת ידו, שהרי אין לו טוען, שהרי לא טען עליו שהשאילו לו או השכירו לו או שהוא גנבו ממנו אלא שנגנב ממנו ואין ידוע מי גנבו ממנו. וכן דעת הר"מ ז"ל [טוען פ"ח ה"ה]. אבל יצא לו שם גנבה בעיר וב"ה אינו עשוי למכור את כליו והכיר כליו ביד אחר, או שהיה עשוי למכור והיו כלים אלו עשויין להשאיל ולהשכיר ובאו עדים והעידו שזה כליו, ישבע זה שהן תחת ידו בנקיטת חפץ בכמה לקחן ויטול מב"ה שעשו בהם תקנת השוק. וכן אם היו דברים שאין עשויים להשאיל וב"ה עשוי למכור את כליו אע"פ שיצא לו שם גנבה בעיר והוכרו כליו אין מחזירין מיד זה שתופסן בטענת קניה או בטענת משכון חובי, שאני אומר שמא הוא מכרן להם והם מכרום לזה שהוא מוחזק בהן או משכנם לו. אבל יש בדבר ראיה גמורה יותר משם גנבה בעיר, כגון שבאו בני אדם ולנו בתוך ביתו ומצאו מחתרת חתורה ועמד זה והפגין בלילה ומצאו כלים על כתפיהם של הבורחים והכל אומרים כליו וספריו של פלוני הן, גם בזה עשו תקנת השוק ומחזירין לו אחר שישבע ב"ה כמה היו ויטול כליו. ודין זה הרי הוא מפורש בב"ק פרק הגוזל ומפני שאין זה מקומו לא הארכתי בו, וכבר כתבתי כל צרכו בספרי הנקרא זכרונות.
וכתב הר"מ ז"ל בספר נזיקין בהלכות גזלה [פ"ה ה"ז] שהלוקח מגזלן שאינו מפורסם עשו בו תקנת השוק כדין לוקח מן הגנב. ואיכא דפליג. ודיקי לה מההיא דב"מ [ע' ע"א] דקתני זוזי דיתמי היכי עבדינן חזינן איניש דאית ליה דהבא פריכא וכו', ודוקא פריכא אבל כלים לא דאי אתי איניש מעלמא ויהיב סימנא שקיל ליה, אלמא דלא עשו בו תקנת השוק אלא בגנב בלבד, שהרי זה אחר שממשכן פקדון שבידו לא גרע מגנב או מגזלן, שהרי שולח יד בפקדון הוא וחייב באונסין, אלמא לא עשו בו תקנת השוק ומפסדי יתמי. והאי קושיא ליתא, ותרוצא דמלתא כדמתרץ הראב"ד בפירושו שזה אינו לא כמכר ולא כמשכון אלא באחריות בעלמא הוא, שהרי לא הותר לו לאכול ולשתות עסק מיתומים, ולפיכך אין דנין בו תקנת השוק הא לאו הכי כל הלוקח מגנב וגזלן עשו בו תקנת השוק, דהאי לא טעין ליה למריה אתה מכרתו לי דיהיב סימנא שקיל ליה ועשו בו תקנת השוק, ע"כ.
<h2>דף קטו.</h2>
ודע והבן כי בכל מקום שאנו אומרים שהכלי מחזיר לבעליו אך מפני תקנת השוק חוזר וגובה דמיו מבעל הכלי בשבועתו, אם הגזלן או הנגב הוא מפורסם או הלך ופרע חובו או בהקפו לא עשו בו תקנת השוק ונוטל ב"ה את שלו מידו בלא כלום והוא ילך וידון עם הלוה שלו שהכניס לו ענין זה הנגנב או הנגזל בחובו, בין שהכיר בו שגנוב היה בין לא הכיר בו. וכדגרסינן בפרק הגוזל אתמר גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהקפו לא עשו בו תקנת השוק, מ"ט דאמרינן ליה לאו אדעתא דהאי מידי דיהיב לך יהבת ליה זוזי, ועושה דין עם הגנב ומחזיר כליו לבעליו. אך הוא נשבע ונוטל מן הגנב אם יש מחלוקת ביניהם בכמה מכרו לו באותו חוב, שאין גנב נשבע שהרי הוא חשוד על השבועה. ושיילינן התם משכנתא מאי, כלומר אם הגנב לא רצה למכור ועשה ענינו במשכון שמשכנו לכלי שגנב לזה מהו עשו בו תקנת השוק או לא, ואסיקנא שוה מאתן במאה או שוה מאה במאה עשו בו תקנת השוק, דלעולם נראין הדברים דאדעתא דההוא משכון אוזפיה, שהרי דקדק והקפיד שישוה את שלו שמלוה לו עליה, אבל אם משכן משכון שוה מאה במאתן בהא קא מפלגי, ואפילו הכי אסיקנא דעשו בו תקנת השוק. וכתב הר"מ ז"ל [גנבה פ"ה ה"ז] שכל הלוקח מגנב שאינו מפורסם אפילו לקח שוה מאתים במנה או שוה מאה במאתים הרי זה נוטל הדמים מב"ה ומחזיר לו את הגניבה מפני תקנת השוק, והוא שגנב ומכר ולא נתיאשו הבעלים. ואפילו הוכר הגנב החפץ חוזר לבעליו ונותנין דמים ללוקח. אבל אם נתיאשו הבעלים מן הגניבה בין שנתיאשו קודם שמכר הגנב בין שנתיאשו אחר שמכר קנה הלוקח ביאוש ושנוי רשות, אך לא קנה אלא שהכלי אינו חוזר לבעלים אבל נותן דמיו הלוקח, אם קנה מגנב מפורסם לבעלי הגניבה, ואם לקח ממי שאינו מפורסם או שגבהו בחובו מן הגנב, אחר שיש כאן יאוש ושנוי רשות אינו מחזיר לו חפץ ולא דמים, ע"כ. וכדגרסינן בהגוזל איתמר גנב ומכר ואחר כך הוכר הגנב [רב אמר הדין עם הראשון] ר' יוחנן אמר הדין עם השני, כלומר דינא דלוקח למשקל זוזי מב"ה, קסבר עשו בו תקנת השוק. ואוקימנא בגמ' דלפני יאוש מיירי אבל לאחר יאוש לא, דכולהו אית להו דרב חסדא דאמר גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה, וכי קאמר רב דהדין עם הראשון אחר יאוש ר' יוחנן אמר לפני יאוש.
ויש לנו לברר אם בא הגנב למלוה שלו והביא הכלי שגנב ואמר לו הלויני מאה עתה מכיסך ויהיה ממושכן בידך במאתים עם המנה האחר שהייתי חייב לך כבר, בזה ודאי לא עשו בו תקנת השוק אלא אומר לו שילך ויתבע הגנב ויחזיר החפץ לבעליו, שכשם שהאמינו בראשונה כך האמינו באחרונה. וכדגרסינן אבימי הוה מסיק ד' זוזי בההוא גברא גנב גלימא ויהב ליה ואוזיף מיניה ד' זוזי אחריני, ואסיקנא דהלכתא כרב כהן ברדלא דאמר חיישינן דילמא אזוזי קמאי מסרה ניהליה וה"ל כההוא גנב ופרע בחובו דלא מחייב בתראי אימוני הימניה כדמעיקרא ושקיל לה בלא דמי. וכן אם לקח מגנב שאינו מפורסם במאה ומכר לאחר במאה ועשרים והוכר הגנב בעל הגניבה נותן לזה האחרון מאה ועשרים ונוטל גנבתו וחוזר ונוטל עשרים של שכר מן המוכר ונוטל המאה מן הגנב. וכל הדברים הללו לפני יאוש וכדגרסינן [ב"ק קט"ו ע"א] נרשא גנב ספרא זבניה לפפונאה בתמנין אזל פפונאה וזבניה במאה ועשרים לסוף הוכר הגנב, ואסיקנא דדינא הכי כדכתיבנא.
